כבר 100 ימים שאנחנו בסרט לא נגמר, המדינה שלנו בוכה ומדממת, חיילים שחירפו נפשם על קידוש ה',
אזרחים תמימים שנרצחו על לא עוול בכפם בעודם יושבים בביתם, חטופים שנמצאים בשבי האוייב ולב אחד שמסרב להאמין שזה קרה דווקא לעם הנבחר!
אומרים שכל מה שה' עושה לטובה הוא עושה!
אבל איך אפשר לראות את נקודות האור במצב כזה של חושך מוחלט?
ביום שבת בו קרה לנו האסון הנורא, היינו אמורים לחגוג ולשמוח ביום שמחת תורה ובמקום קיבלנו בשורה קשה ומרה!
אבל אם נתבונן היטב נבין שמשהו קרה לנו מאז!
העם שלנו הפך לאחד! כולם עוזרים, כולם תורמים ונרתמים למען האחר ללא הבדל דת, גזע ומין!
מדברים טוב אחד על השני, מלמדים זכות על עם ישראל ובגדול הפכנו לעם ישראל במלוא תיפארתו!
ולמה? כי ככה אנחנו- עם של ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים!
ברור שמבאס שזה קורה רק במצבים קשים אבל מכל דבר לומדים!
אין יום שאני לא שומעת על אנשים שלקחו על עצמם דברים מאז תחילת המלחמה שמירת שבת, נתינת צדקה, שמיעת שיעורי תורה, הפרשת חלה ומה לא!
לא משנה אם הוא ימין או שמאל- כשכולנו יחד זאת הנחת הכי גדולה לקב"ה!
בכל בוקר מזה שנים אני נוהגת להגיד מזמור לתודה- פסוק קצר בתהילים עם משמעות חזקה!
אבל איך אפשר להגיד בכל יום תודה והרי בחודשים האחרונים אנחנו שומעים דברים קשים במיוחד?
אומרים יש עניין שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה!
קמת בבוקר? את בריאה ושלמה? הסובבים אותך בסדר?
רק על זה צריך להגיד אלף פעם תודה!
כי הרי מי לא אוהב להתלונן- כמעט על כל דבר יש לנו מה להגיד!
אין לי כוח לקום בבוקר, לא באלי ללכת לעבודה, הילדים מתישים אותי, יש לי ערימות של כביסה לא נגמרת ועוד ועוד תלונות…
אבל איך אנחנו מרשים לעצמנו להתלונן אחרי שחווינו טראומה כזו קשה?
פתאום הדברים הנורמליים "השגרה שלנו" הופכת להיות מבורכת!
כל פעם שקשה, צריך לזכור שאסור לנו להתייאש!
כי בטוח לא היינו רוצים להחליף את "החבילה שלנו" עם אף אחד אחר!
נתחזק באמונה שהכל לטובה, נתפלל שהכל כבר יגמר, שלא יהיו יותר אבדות בעם ישראל ושנשאר באחדות גם בתקופות יפות וטובות!
מעניין אתכם לקרוא עוד?
פרקים נוספים מיומנה של מעצבת יעלו מידי שבוע, בהם אספר קטעים מחיי היום יום שלי כמעצבת
שישאירו אתכם פעורי פה, אתן טיפים להצלחה כנגד כל הסיכויים!
המלצות, עבודה עם לקוחות וכל מה שצריך כדי לא לוותר על החלום!
אז עד לפרק הבא נשיקות
